העולם אינו שטוח - חיינו אינם שטוחים 

ב"אני מאמין" באתר שלי (www.lehit-amen.co.il) כבר דיברתי על השטיחות, ואביא כאן את עקרי הדברים, כי במאמר זה אני מבקשת להזמינכם לצאת לחיים מלאים ורב ממדיים. או בלשון אחרת – לחיים עמוקים ומלאים ובעלי משמעות.

העולם שאנו חיים בו נמצא בזרימה, והוא עובר מעידן לעידן. במאה ה-18 עברנו מהעידן הפיאודאלי-חקלאי לעידן תעשייתי. והיו לכך השלכות. במאה ה-19 התקדמנו ו'כבשנו את כל העולם', העולם חולק לעולם ראשון (מודרני) ועולם מתפתח (העולם השלישי), ו"המתקדמים" (עיקרם אירופי) לקחו על עצמם משימה לקדם את הנחשלים, ללמד אותם תרבות ודת. בסופה של אותה מאה החל העידן הטכנולוגי: הומצאה המצלמה, מיכשור מכני וטכני מתוחכם, חשמל, וטלפון. וחיי האדם הפכו קלים יותר. במקביל החל שינוי גדול בתפיסה הבריאותית והרפואית והאדם החל להקפיד על היגיינה ועל בריאותם באופן שיטתי.

בתחילת המאה ה-20 החלו לטוס במטוסים ולנהוג ברכב. בעוד שבעידן הטרום טכנולוגי רכבנו על חמור וראינו איך העולם עובד - במסיק קוטפים זיתים, בחריש חורשים שדות, בבאר שואבים מים - בעולם המהיר, המודרני, ולבסוף בעידן הדיגיטלי, העולם חולף לנו בקצב הנסיעה והטיסה, מגובה ניכר ובמהירות גבוהה, וכך החיים עצמם מתרחקים מאיתנו. אנו כבר לא רואים מה עושה האיש בשדה.. הכל במרחק נסיעה או טיסה, מגיעים מנקודה לנקודה תוך שעות, מטיילים ברחבי הגלובוס על המסך הדק או באמצעי ה-i. מעומק חיים גדול ומלא פרטים ובקצב 'נורמלי' עברנו לחילופי מידע מהירים, לקפיצות ממקום למקום בזמן קצר, לתקשורת רבת ערוצים בכל רגע בכל מקום, ללוח זמנים במהירות 'האור'. התרגלנו להמון מסכים, לשליטה ברובדים רבים, כולם שטוחים ודקיקים. 

כתוצאה מכך:
אנו חיים, אבל לא חווים. אנו רואים שייט נהרות בטלוויזיה, ולא מריחים את המים, את ריחות הבישול, את הרוח הנושבת, את התנועה של הספינה, ובוודאי לא את חוויית המפגש של האנשים במסע או של האנשים באותן ארצות.

אנו נוכחים, אבל לא במלואנו. אנו יושבים בארוחת ערב, עם אהובנו ויקירנו, ועסוקים בטלפון, טלוויזיה ואינטרנט. דרכם אנו קולטים מידע שטוח – אינפורמטיבי, מקוצר, ללא עומק, פלקטי ותועלתני.. ואנו, כיוון שהזמן הפך כסף, הפכנו את שיחותינו לשטוחות ואינפורמטיביות. הזמן הפך מנותק, לא רציף וקוהרנטי.

אנו צועדים אל עולם של משמעות. עולם עמוק ופשוט יותר. מלא אור ומלא ידע וחוכמה (עתיקה וחדשה). מי שמתקדם ולומד וגדל כל הזמן מהווה חלק מן השינוי הזה – חלק מהרצון לחזור ולהתחבר לאני העמוק (היהלום הפנימי), לחיות בתוך הייעוד האמיתי של עצמנו, זה שעמו נולדנו לעולם, בטוב, באור, בשקט, בשלום, ובהתאם לתכונותינו הבסיסיות, לקצב האישי.

כדי להיות חלק מעולם המשמעות, יש לחזור לממדיות, לוותר על השטיחות והרדידות, לוותר על אותם "איכויות" של העידן הדיגיטלי.

• לראות את ממד העומק הפנימי, המשמעות. מה שמעבר לנאמר, מה שמעבר למילים, מה שמתחת לאותיות ולשורות. מה שקיים מתחת פני השטח.    
• לראות את מה שמעבר (את הלא גלוי). אנו רואים את מי שמולנו, לא את מי שהוא – הכישורים והרוחניות, של האנשים שמולנו, למשל כשהם מתווכחים אתנו על דרכי פעולה או על הקמת הפרויקט.

אדם נוהג ודובר על פי רוב דרך מצבי חיים ספציפיים שהוא חווה אותם, כרגע, וכפי שהוא רגיל להם. היכרותנו עם אותו פרט נותנת לנו ממד של עומק עליו – מעבר למה שקורה ברגע זה. גם שפת הגוף והבעות פנים שלו מרמזות על הסמוי ועל נבכי נפשו.

• לראות את ההקשר. למשל, כאשר מישהו אומר לנו דבר: מאיפה זה בא, מה הרגישויות שלו, מה מנהל אותו לרצות את זה.

יש כאן מעבר ממערכות יחסים חד ממדיות למערכות יחסים רב ממדיות, המושתתות על העמקת ההבנה את האחר; העמקת הגלוי והשטוח לרב ממדי והוליסטי; הפיכת הסימבולי והסטיגמטי לאישי ויחידני; להיות בעל חשיבה וקליטה גבוהות יותר, וויתור על ההיאחזות בכאן ועכשיו; מעבר ממצבי נמיכות רגשית ויצרית ושליטת התחושות והאגו למצבי הגבהה חשיבתית ותודעתית לא מוגבלת ונרחבת (פנורמית).   

בפרוס השנה החדשה העניקו לעצמכם לעצמכם מתנה – התחברו לאני הקסום והעשיר שלכם, וצרו עולם עמוק ומלא סביבכם.